Blabberista Blog


התמכרות

כשאתה יוצא, כשכבר שכנעת את עצמך לצאת, אתה לא מצטער לרגע. יש משהו באוויר הזה שלוקחים לריאות שממלא אותך לגמרי, ממריץ לך את הדם, נותן תחושה טובה, מעורר אפילו, מחדד מחשבה, מוציא אנרגיות רעות. וכן, אני מכורה לזה… לריצה. אומנם בזמן האחרון אני חזק בעסקי בלרינות, מגשימה חלום של ילדות, אבל הריצה תמיד תשאר המקום הזה שמאפשר לך לקבל את עצמך חזרה לשעה. לרוץ בתל אביב על פי רוב זה קצת כמו לרוץ במיץ של עצמך אבל אחרי, זה תמיד תענוג. לראות את הפרסומת של נייקי עשה לי חשק פשוט לקום ולרוץ. אם לא הייתי חוששת מכמות המוזרויות שמסתובבות בשעה הזו בטיילת אולי אפילו הייתי עושה מעשה. בינתיים אני טובעת בזיעה של עצמי בבית, מדמיינת על המקלחת שעוד רגע אעשה, חולמת על טוטו של בלרינות אבל ריצה, מחר, בטוח תקרה. נייקי כרגיל לוחצים על כל הכפתורים הנכונים של אלו שאוהבים ושל אלו שממש אבל ממש רוצים.


בריצה קלה, סוג של הומאז' אבל ממש לא

זו ואמנם ריצה אבל לא קשורה לריצה שהיתה כאן אמש, אלא אם חלק מהרצים היו צריכים איזה טיפול רפואי אחרי המרתון. לפעמים קשה באמת להשיג את הטיפול הרפואי שאנחנו צריכים או רוצים. אהבתי את הפרסומת הזו שממחישה תחושה, מה שהופך אותה לכזו שמדברת אלי, אליך, אלינו בגובה העיניים בלי לקשקש איתנו יותר מידי על אומללות ומסכנות ולהפחיד אותנו מהגורל המר. פשוט דבר והיפוכו. אתם יכולים לרדוף אחרי מה שאתם צריכים ואתם יכולים פשוט לקבל