Blabberista Blog



אז נכון ש…

נכון שפתאום מדברים על זה יותר אבל אני חשבתי על זה קודם :). על כך שכל הפסקת פרסומות (רדיו או טלויזיה) מציפה אותי בשלל פרסומי לפ"מ או חברות ממשלתיות, כאילו היינו בברית המועצות (או רוסיה של פוטין לצורך העניין). איך יכול להיות שכל כך הרבה מהכסף שלי/שלנו (שאין לי ) עובר לטובת פרסומות שעסוקות בלהסביר לי באיזה מקום מקסים ונכון ואוטופי אני גרה וכמה החיים טובים, אה… וגם איך צריך להתנהג. ההצפה הזו, שמעולם לא היתה כאן קודם היא הצורך לנפנף. להגיד תראו חבר'ה, שלנו יותר גדול משל אלה. כי הרי אם לא תראה שעשית, זה כאילו שלא עשית בכלל ואם תגיד משהו זה תמיד עדיף על לשתוק. אז מה זה משנה שאת השטרות החדשים אין לנו ברירה אלא לקבל? מפרסמים! ומה זה משנה שחברת חשמל יש כאן רק אחת ללא שום תחרות? מפרסמים! ומה זה משנה שאם יחליטו להפסיק חלוקת שקיות ניילון בחנויות, נצטרך להפסיק? מפרסמים! ומה זה משנה אם כי"ל זכו במכרז שקטונתי מלהבין? מפרסמים. ומי ידע שאני חיה במדינה כזו נאורה שמדברת על שיתוף האחר והביטוח הלאומי כל כך נפלא שאיך בכלל אפשר לרצות לקבל שירות אחר. הכל נהדר, הכל מקסים, הכל עובד ומתקתק. לפחות לפי הפרסומים… ובינתיים, ביקום המקביל שלנו, שנקרא לו המציאות אני מרגישה איך הכל הפך כאן ללאומני, לאומי. איך הם חושבים שמשהו מהפרסומים האלו עובד (ואין לי מושג איך הם מודדים את זה) והם מפרסמים, והרבה. הרבה יותר מידי. בלי טוב טעם בלי מחשבה עם הרבה פרזנטורים, פריסת מדיה הזויה ויקרה הרבה יותר מידי. לא עבורם כמובן, אלא לכם ולי

לפ"מ

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: