Blabberista Blog



ימהמלח

בסוף השבוע האחרון הייתי בים המלח. מקסים, בוצי וחם אבל כל כך נחמד.

מיותר לציין שחזרתי שרופה בחלקים שונים ושהעובדה שישבתי כשלידי בקבוק עם מקדם הגנה שנמרח כל 20 דק' לא הזיזה לשמש. כמו כל לבנה מצויה, כשחזרתי הביתה גיליתי את גודל האסון. עכשיו במקום לישון כמו בנאדם על הצד (ומי לא ישן על הצד..) אני ישנה על הגב. אוזני הדמבו השרופות שלי לא מאפשרות לי משהו אחר. וכידוע לישון על הגב, בעייתי לשינה. מה שמוביל אותי להרהורי לילה קודחים…

בדרך אל ים המלח עוברים, איך לא, בתל אביב וירושלים. בדרך מרצדות מולך אלפי פרסומות וזה נראה לך הכי נורמלי. בפאתי י-ם, יורדים בכביש מתעקל ודי משובש אל הדרך המובילה אל הימה הנמוכה בעולם. לאט לאט מסת הפרסומות יורדת. כביש 1 הופך להיות נקי מפרסומות. דממה אופפת אותי. רק המוזיקה והנקי של החוץ.

פרסומות, אולי לנו אנשי השיווק, לא ממש מפריעות. אנחנו חיים בשבילן, בשביל לבחון אותן ולראות מה עבד יותר ופחות. איזה משרד פרסום וחברה יביאו את השוס הבא? מי החברה שיהיה לה מספיק אומץ כדי לפרוץ את גבולות הקופסה? זה מעניין אותנו עד כדי כך שנראה לי לפעמים שאנחנו עיוורים לכמות.

הנסיעה בכבישי הדרום פתאום מרימה את המסך ההדוק הזה ומשאירה אותנו חשופים. במקום להתסכל כל הדרך מפה לשם על פרסומות, אני מוצאת את עצמי מתבוננת בנוף. הראש שלי עובר לניוטרל.

 כמה עונג צרוף לנסוע בשלווה פרסומית כזו?!

 לא עוברות 30 דקות ואני חוזרת להיות המשועבדת הפרסומית שאני. חסר לי קצת מסרים חזקים בבולד מנצח, קצת מניע לפעולה, קצת אדום וכחול בוהק.

יאללה תרגעו ושיהיה יום נפלא!

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: