סטטוס ממוחזר
אלוהים יעזור לי והעולם יסלח לי אני פשוט לא מספיקה. או שאני לא מספיקה או שאני לא מוצאת את הפרסומת/המודעה שעושה לי את זה מספיק בשביל שבכלל אתיישב ואכתוב משהו עליה או עלי או על בכלל. בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי בנסיעות מצפון לדרום במכונית שהיא בלשון המעטה "גדולה ממידותי" במראה, בתחושה, בהרגשה. סטטוס הוא אישו (ולא הסטטוס של הפייסבוק, נושא אחר לחלוטין), הוא קטע, הוא כל הזמן שם. אנחנו קונים כדי להרגיש משהו, כדי לשדר משהו, כדי שיחשבו עלינו משהו. הבעיה היחידה היא שבזמן שאנחנו עסוקים במה יחשבו עלינו, הסובבים אותנו חושבים בדיוק אותו הדבר. משחק סכום אפס קוראים לזה. אז סמל הסטטוס החדש שלי, שדבוק אלי באל כרחי מייצר אצלי מחשבות ובעיות חניה רבות. להחנות ספינת חלל בתל אביב זה לא עניין קל. בינתיים העולם מחייך אלי ואני מצליחה למצוא חניה, אבל לא לעולם חוסן. עד שזה יקרה, הנה פרסומת לרעיון חדש ישן מחזור
לילה טוב
